בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהגרביונים היו בעצם ירכונים עשויים ניילון, או משי, הם היו סרוגים עם תפר מחבר בחלק האחורי של הרגל. באותה עת היה מחסור חמור במוצר זה בשוק. הנשים שחפצו להראות אלגנטיות, נהגו לצייר פס מאחורי הרגל עם עפרון לעיניים וכך “לזייף” את מראה הירכונים. בשנות השישים של המאה ה-20 החלו לייצר ירכונים, בסריגה מעגלית, ללא תפר אחורי. אז בעצם נוצרו הגרביונים בני ימינו, שמהווים חיבור של ירכונים עם תחתונים וביריות כיחידה אחת. לאחר מכן, כבר לא היה צורך בביריות, שאחזו בירכונים ומנעו מהם ליפול מהרגליים. עובי הגרבונים הינו תוצאה של עובי החוט ממנו הם סרוגים. המדד לעובי נקרא דנייר. ככל שיש יותר דנייר (למשל 50-70) הגרבונים עבים יותר, ככל שיש פחות (10-20), הגרבונים דקים יותר. רק בגרבוני רשת אין התייחסות לעובי. קיים מגוון רחב מאד של גרביונים: – גרביונים שחלקם העליון הוא בעצם מחטב וכך יש לך שני מוצרים שהם אחד. – גרביונים שהם דקים לכל אורכם, כולל באזור התחתונים. הם מתאימים במיוחד סנדלים, או נעליים פתוחות, כי לא רואים שכבה כפולה באזור האצבעות, וגם מתאימים לשמלות מיני, כמובן. אולם, כיון שהם כה דקים, יש לנהוג בהם בעדינות ובזהירות רבה יותר. – הגרביונים התומכים מתאימים לנשים, שעומדות שעות רבות על הרגליים. – יש גם גרביונים עם פס מאחור, שנחשבים סקסיים והם בסגנון שנות ה-50. – קיימים גם גרביוני תחרה לכל אורכם, או רק בחלקם. – גרביונים ללא כף רגל בסגנון ספורטיבי כבר הפכו להיות גם בגד עליון. גרבונים סרוגים כיום במיכשור מיוחד, המאפשר סריגה ללא תפר אחורי, במגוון הדפסים, דיגומים ושילובי צבעים, ואותם תמצאי אצלנו באתר “אדית”.
